לבקש סליחה מעצמנו

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. חודש של תפילות - בבית הכנסת. בקשות והבטחות - גם שם. ניסיון להתחיל בניקוי הנפש, בבקשת סליחה ומחילה, שם, בהיכל הקודש. חודש של הבעת חרטות – בפני בורא עולם. למה אני אומרת 'שם' ? כי יוצאים החוצה לאחר התפילה ו...עולם כמנהגו נוהג.

ממשיכים בשגרת החיים שלנו, כאילו כלום. רגע, לפני כמה דקות היינו בפאזה אחרת. אז מה השתנה ? זהו, כלום. דבר לא השתנה. הכל בדיוק אותו הדבר. נמשיך לנהוג בחוסר סובלנות בכבישים, נמשיך עם הלחץ ועם ה'פתיל הקצר', נמשיך להתלונן ולקטר. נמשיך להתנהג כהרגלנו. ש' כואב את התנהגותה של אחותו שבחודש זה מרבה ללכת לבית הכנסת ולהשתתף ב'סליחות'. "אני לא מבין מה המשחק הזה שלה ? היא הרי חוזרת משם וממשיכה בדיוק מאותה נקודה בה עזבה קודם. צועקת על ההורים, רבה איתנו, האחים, היא לחוצה ועצבנית ולא מרוצה. בשביל מה להיות יפת-נפש, להתפלל ולבקש סליחה ? לדעתי לפני שהיא מבקשת סליחה מאלוהים, שתבוא לבקש סליחה מאנשים רבים שהיא פוגעת בהם. אבל מה, נדמה לה שאם היא עושה את זה, הכל נסלח לה ונשכח". י', מטופל שלי, שחייו לא היו קלים, מרגיש שאין לו ענין עם סליחות ורחמים. "אורלי, בלאו הכי החיים קשים. ככה זה, אין מה לעשות. צריך להתקדם. אם אני לא אדרוש מעצמי, אני אפול. אני חייב להצליח". ממי, תרפה קצת, תוותר לעצמך, רחמנות עליך - קצת.

אתם יודעים כמה קל להתפלל ולבקש סליחה ככתוב, כפי שנצטווינו ? אתם יודעים כמה קשה לבקש סליחה מאחרים ? למחול על כבודנו ולהתנצל ? אתם יודעים כמה קשה-קשה-קשה, סופר קשה, מאוד קשה, לסלוח לעצמנו ??? איזו משימה מורכבת ולא פשוטה, סבוכה ומפותלת לסלוח לאנשים אחרים, בדרך-כלל קרובים לנו ??? לקבל דברים ?

 לדעת, בהכרה, אנחנו יודעים. ברור לנו שאין אף אדם מושלם. ברור לנו שזה אנושי לשגות. שזה אנושי לעשות טעויות. ברור לנו, בהיגיון, שישנן סיבות רבות בגינן דברים לא התנהלו כפי שרצינו/ציפינו/תכננו. ובכל זאת אנחנו כועסים. אנחנו נחרצים ולא מתפשרים. אנחנו כל-כך ממהרים לשפוט את האחר(אפילו את ילדינו)  ובדרך-כלל לדון אותו/ה לכף חובה. אין הקלות. יש שפיטה בלתי מתפשרת. בקורת חד-משמעית. ד' כועסת על בעלה, זה בלשון עדינה. האיש איכזב אותה. הוא הבטיח שיעשה דבר (שהיה עבורה מאוד חשוב) ולא עשה אותו. לאחר זמן התברר לה הדבר והיא פשוט "חטפה עליו קריזה". אין מילה אחת (מלקסיקון הכעסים והעצבים) שנותרה ללא שימוש. הכל נאמר. האישה היתה היסטרית. קללות, השמצות וניבולי פה. הכפשות, העלבות. צרחות, צעקות. הילדים ברקע. השניים הגדולים ברחו מהבית, הקטן לא הפסיק לבכות. נורא, פשוט עצוב.

בשיחה איתי ד' היתה בטוחה שנגמר. אין לו סיכוי אצלה. היא רוצה להתגרש ודי. היה ברור שכעסה עליו מוצדק. אבל לא ההתלהמות. זו לא הדרך !!! הבנו בשיחה שהזעם הרב היה ביטוי לתיסכול עצום שהתגבר אצלה. ד' תמיד צריכה להיות בשליטה, לנהל את הבית, את הילדים, את הבעל. כשהאיש חרג ונהג בדרכו, מבחינתה, הוא מעל באמונה. היא לא יכולה לסלוח לו על זה. אבל באמת-באמת היא לא יכולה לוותר לעצמה, ולא לשלוט. היא חייבת את השליטה, כדי להוכיח לעצמה ולאחרים שהיא שווה. היא לא עובדת וחשוב לה, לאגו, להרגיש נחוצה, מוערכת, שולטת, מנהלת. אם היתה מאפשרת לעצמה להתנהל ללא הצורך האובססיבי שבשליטה, היתה מסירה מעליה טונות של לחץ ועצבים וכעסים. אם היתה מסוגלת לקבל את העובדה, שלבעלה מרחב חשיבה עצמאי משל עצמו, והיא לא חייבת להוכיח כל הזמן את ערכה, היה לה וגם לו הרבה יותר קל. הוויתור שהיא נדרשת לו הוא קודם כל לעצמה. היא מוכרחה להרפות. היא מוכרחה לוותר על המקום הזה, לכבד את עצמה, לקבל, לחיות בשלום. היא הרי מזיקה לא רק לה, אלא לכל הבית. הבקורת הקטלנית והשפיטה מייצרות לחץ אינסופי. מייצרות מצבורים של אנרגיות שליליות בבית. מי צריך את זה ? למה לסבול כל-כך ? למה להכאיב ? כולנו משלמים את המחיר. כאן אין הנחות. אם נפסיק לשלוט באחרים, אם נפסיק לומר לאנשים אחרים איך לחיות, אם נלמד לגלות סובלנות וסלחנות, אם נלמד לתקשר בנועם, אם נלמד להתעלות על האגו ולהניחו בצד, בעצם נעשה טוב, לנו ולהם. כי אז אנחנו מוותרים על הכאב ועל עוגמת הנפש. אנחנו מוותרים על מצוקת הנשמה. אנחנו בוחרים בשלווה, בשקט. אם לא נלבה את הכעס, נתפנה אולי להכלה של חמלה והבנה. תהליך שנשמע בלתי אפשרי, לא מציאותי. אבל עם הרבה השקעה, רצון, ובחירה בדרך הזו, המוארת, נוכל לחנך את עצמנו והסביבה הקרובה שלנו לאהבה, לקבלה, לזרימה עם החיים. תדעו, שבכלל לא משנה הגיל. בכל שלב ניתן לשנות דברים, ניתן לחנך לגישה אחרת, ניתן לשנות דרכי התנהגות. נחוצים לכך רצון. אמונה. ביטחון עצמי. חיבור לאור, ויתור על החושך. סליחה עצמית, אהבה עצמית, ללא תנאי. יכולת קבלה שלי ושל האחר. כבוד הדדי. שיוויוניות. הערכה עצמית. מומלץ !!!

אני מאחלת לכם מעומק לב שנה טובה של אור ואהבה, שנה של סיפוק, סובלנות ובריאות. שנה של הקשבה, של מימוש, של רצון טוב. שנה מבורכת של עשייה נהדרת לנו ולאחרים. שנה של חוויות מחזקות ומעצימות, שנה של חברות וקרבה ללא הקרבה. שנה של כייף 'וביחד', שנה של משפחתיות מהנה, של קבלה. שנה ערכית.

בכלל מה דעתכם על - שנה של זרימה נעימה ? אין כזה צירוף בעצם, אבל נכון שאתם מבינים היטב את הכוונה ?

מאמרים נוספים על סליחה ומחילה ,החיים קשים ,סליחה מאלוהים ,אנרגיות שליליות ,מיסטיקה רק בתוך פורטל המיסטיקנים הכי טובים בישראל.