תקשורת זוגית טובה

ש' ו – ל' נשואים חודשיים. הם רבים מידי יום. היא בוכה כמעט כל יום. ל' מתרגז. התיסכול חוגג. "הבטיחו לי שכשאוהבים ומתחתנים, אז פשוט כייף, איפה הכייף, אני חיה בעונש". ש' מרגישה ממורמרת ומרומה. "בשביל מה הייתי צריכה את זה ". ל' לא בדיוק 'מוצא ידיים ורגליים'. הוא אומר :"אני מרגיש מבולבל, לא מבין מה קורה, לא יודע מה השתנה. היינו חברים שנתיים. הכל היה בסדר. מרגע שהתחתנו דברים התהפכו. את יודעת מה, אורלי, אפילו הסקס לא אותו הדבר. אני בתחושה של סיר לחץ מטורף. קצב העניינים מפחיד אותי. ההורים שלי, ההורים שלה, 'רציתי לתת להוריי את התמונות האלה. להורים שלך כבר נתנו את התמונות שלהם'. שיקולים, קטנוניות, 'אמא שלך לא אמרה שלום לדודה שלי', כל מיני קשקושים. פתאום נהיו לי כאן חזיתות. 'המשפחה שלך, המשפחה שלי'. מריבות. צעקות. משחקים. ברוגזים. מה נהיה ?" אני מבררת עם שני המקסימים האלה, (הוא בן 30, היא בת 28), איך בכל זאת מיישרים את ההדורים, איך פותרים עניינים. ש' עונה לי (והוא מאשר) "אם היינו מסתדרים, לא היינו מגיעים אליך, אנחנו פוחדים ללכת לאיבוד, פוחדים לאבד את הקשר, אנחנו לא מדברים".

אז מה קורה שם ? אם לא מדברים, אין תקשורת. אם אין תקשורת, לא יכול להתקיים קשר. ישנו זוג מדהים, ישנה אהבה, ישנם חלומות, אבל גם טונות של אגו. לא היו מביישים אף בית-ספר למשחק. אם הם רבים בבית, הם טורקים דלתות. אחר-כך אחד מהם יוצא החוצה בהפגנתיות, השני נשאר עצבני.  באחד הריבים הטלפוניים  שלהם, היא טרקה לו את הטלפון. ניתקה את השיחה. הוא מצידו שלח לה הודעה כתובה 'זה יעלה לך ביוקר'. היא התרגזה. ענתה לו חזרה 'אל תאיים, מי אתה חושב שאתה, אפס נפוח'. הוא לא נשאר חייב 'תמיד היית...וכנראה גם ככה תישארי. חבל על הזמן שלי'. ש', "נשמה טובה", ענתה לו 'אתה יכול כבר ללכת'. והוא, ל', ה"ממי", אסף כמה בגדים ונסע לאילת. לבד. (שתבינו, התכתובות הללו ביניהם היו שמורות אצלם, בניידים, עד הפגישה אצלי.)

נו נשואים.......חודשיים.

אני רוצה להבהיר שמשחקים כאלה, שמקורם באגו נפוח, מייצרים רוגז וכעס ותסכול אין קץ. משבשים כל דרך להידברות. מקשים על התקרבות מחודשת. מכבידים על הרגשות. ש' מערערת "נראה לך שאני בכלל רוצה לראות אותו, אחרי איך שהוא צעק עלי ?" ברור

לי שהיא לא רוצה לראות אותו. ברור גם שהוא לא רוצה לראות אותה, אבל מה הלאה ? איך הלאה ? קשה להתפייס עם כאלה דרמות ? לא לשכוח שהתחתנתם כי אתם אוהבים. אף אחד לא הכריח אתכם לעשות זאת.

גם מ' במלכוד במערכת היחסים שלו. חברה שלו אוהבת אותו, הוא אוהב אותה. אבל לשניהם קשה. הם לא מאושרים בזוגיות שלהם. הוא לא באמת יודע מה מפריע לה. היא לא מוכנה לדבר איתו ולשתף אותו. כל אחד סגור בעולמו, כל אחד נושא את מחשבותיו לעצמו, עם עצמו, אין שיתוף. אין פתיחות. אין תקשורת. כתוצאה מכך אין הכרות אמיתית. העניין הוא שככל שהזמן עובר, אנחנו מתרגלים לזוגיות שבה אנו מצויים. אנחנו נוטים להשלים עם המציאות, מדכאים מחשבות, סבורים שאולי אין מה לעשות.  אבל רגע, אם לא טוב לנו למה למשוך 'בניוטרל' ? למה לוותר על ההנאות שבחיים ? למה להפסיד רגעים יפים של אושר, של שמחה ? צריך להבין שזוגיות טובה מצריכה אימון. כי כל אחד הוא עולם בפני עצמו. זוגיות מורכבת משני עולמות. הם נפגשים ומנסים לבנות יחד משהו חדש. לייצר 'ביחד'. אהבה היא התשתית, היא הבסיס. עליה מסתמכים. אליה צריך להוסיף כבוד הדדי, התחשבות, עזרה, עידוד, סבלנות. אם תכניסו אגו, מאבקי כוחות, קטנוניות, ציניות, רוע, שניכם, שני הצדדים מפסידים. אתם מוכרחים להבין שזוגיות טובה אינה מובנת מאליה. 'הביחד' דורש השקעה, תשומת לב, איכפתיות. קשה לבנות. קשה לייצר. קשה לקרב. התקשורת מחייבת לפתיחות ולהידברות. התמורה נהדרת. לעומת זאת, כל-כך קל לפרק ולהרוס. כל-כך קל להתרגז ולכעוס. א' החליט להתגרש מאישתו אחרי 5 שנות נישואין. הוא הגיע אלי ליעוץ ולקבלת תיקשור. אמרתי לו שגם אם יחליט "מחר"   להתחתן עם מישהי אחרת, הוא עלול לחזור ולמחזר את השגיאות שעשה במסגרת הראשונה. כי אי אפשר לטפח יחסים על בסיס עלבונות וכעסים. זה לא עובד לטווח הארוך. בניית יחסים אפשרית רק כשישנה הידברות. כאשר שומעים זה את זה. כאשר מודעים לצורך שבשיתוף, בדיבור, בביטוי. גם עם הילדים. גם עם ההורים. גם בעבודה. כל-כך נחוץ לדבר, וזה הופך לעיתים למשימה כמעט בלתי אפשרית. אל תוותרו. תתאמצו. תתגברו על הקושי. תתעלו מעל המבוכה. תתעלו מעל האגו. תאפשרו לעצמכם להיות כנים. אמיתיים. זה שווה.

מאמרים נוספים על תיקשור ,חלומות ,זוגיות ,מציאת אושר ,שמחה רק באתר המתקשרים הכי טובים בישראל.