מה עושים במצוקה נפשית

"אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע איך לעשות" אומר לי א', מטופל יקר שלי. הוא בן למשפחה בת 4 ילדים. קשה לו לתמרן בין ההבנות שלו היום כמבוגר, בן-זוג, הורה, מפרנס, לבין ההתנהלות אותה ספג בבית הוריו. אומנם עיניו פקוחות, צמאות לראות ולדעת, הנשמה פשוט זועקת לפריצה רוחנית, להבנות, לתובנות, להתפתחות. אבל הפער העצום בין שני הבתים מתיש אותו. לפעמים הוא מתוסכל. יש מרחק עצום בין הרגש לבין הרצון. בין הזכרונות, החוויות שחווה כילד, רגשות התסכול וחוסר האונים. הבושה, ההדחקות להן התרגל כי צריך להמשיך הלאה ' החיים הם לא פיקניק'. לבין ספרי העידן החדש שהוא קורא, אושו, הבודהיזם, סדנאות שעבר והמפגשים איתי. מפגשים שמעלים בו את האמונה ביכולותיו ומפתחים בו את ההתפתחות האישית. "בבית לא היו ערכים כאלה של זוגיות, או הקשבה, או שיתוף וצמיחה. לא היתה התייחסות אלינו הילדים, לצרכים שלנו. אלו הן מילים שהיום אני מתוודע אליהן. פעם זה לא היה. הבית התנהל בצורה פרימיטיבית. אמא מבשלת, מנקה, צועקת, שפוטה של האבא. אבא משתולל, היום אני מבין שהיה גם מאוד מתוסכל. הרבה אלימות מילולית וגם פיזית. אין זכויות. המון שחור, קודר, לחץ, היסטריה של ניקיון, אטרף." אין טעם בשלב הזה בחיים לחפש האשמות, או וו לתלות עליו את האחריות. ההורים התנהלו לפי מה שנכון בעיניהם, הם נהגו בדרכם ולמיטב הבנתם. לפי מה שידעו. אנחנו הרי לא יכולים לשנות את העבר, אבל בהחלט כן יכולים להתגבר על מצוקות נפשיות שחווינו ונותרו בנו במקום כמוס אי-שם בלב. היכולת להתיר את הפלונטרים הרגשיים יחד עם ההבנה כבוגרים עוזרת לנו להתמודד עם מה שאנו חווים בהווה. ז' הבין שהיתה הזנחה. "מקלה עליי עצם העובדה שאני בכלל יכול לומר את הדברים, להודות בהם. ההתעלמות מאיתנו הילדים היתה עבורנו התנהלות מקובלת, כי זה מה שידענו". במהלך הטיפולים, (השיחות, המדיטציות ושינוי תבניות החשיבה), אנחנו מצליחים לסגור מעגלים. התובנות שמאירות את עינינו, פותחות בעצם את ליבנו, מאפשרות לנו לסלוח. מנקות מאיתנו משקעים ומפנות מקום לערכים חיוביים כמו חמלה, קבלה, כבוד עצמי, בטחון, אהבה ללא תנאי. הרי כל אחד מאיתנו הוא אישיות בפני עצמה, עולם ומלואו. אם בבית לא נתנו לנו את הדחיפה, לא לימדו אותנו להיות גאים  במי שאנחנו, ובמה שאנחנו, ואנחנו לא נתעורר, איך נוכל בעצמנו ליהנות מחיינו שלנו ? מאיפה נשאב את האומץ לחולל שינויים ? איפה נמצא את הכוח לנהוג בחיים עם מה שטוב לנו ? איך נדע מה נכון לנו ? איך נצליח לחזק את ילדינו שלנו ? איך נוכל לשדר להם בטחון עצמי ועוצמה פנימית ? איך ??? כמבוגרים אנחנו יודעים היטב שהתעודות והדיפלומות שצברנו לא מספקות אושר ושלווה פנימית. בבתי הספר לא מעודדים ליחודיות, נדרשת למידה נורמטיבית. הכללים ברורים. אם בבית לא נתפנה לילדים שלנו ולא נזכור שהם מיוחדים, מתי הם ידעו זאת ? שאלתי את ת' כמה כמוה יש בעולם. "מלא, אני לא יודעת כמה". לא יקירתי. כמוך בכל העולם הגדול הזה יש רק אחת. זו את. בני אדם יש מיליארדים. אם נתייחס לעולם כאל פאזל אחד גדול, הרי שכל אחד מאיתנו הוא פיסה חיונית בו. כבוד לעצמנו, התייחסות, הקשבה פנימית יזכירו לנו זאת.

לסיום, בעיתות מצוקה אלה, אנא זכרו להיות מעט יותר אדיבים וסבלניים. נכון שהפתיל מתקצר, הלחץ גובר ואיתו חששות ופחדים. ממש ולא כסיסמה – קצת יותר נועם בהליכותינו, קצת יותר אופטימיות, עשיית מחוות לזולת, יסייעו לתחושות חיוביות. הללו תורמות לאנרגיות חיוביות יותר. מאירות. אולי ביחד נוכל לתרום ליצירת אווירה  טובה יותר. נוכל להקל ולפוגג את הרע והשחור ולמלא ביותר אור וחמלה וגם אהבה.

עוד עצות ופתרונות למצבים של ,אני לא יודע מה לעשות , אני לא יודע איך לעשות ועל פתרון מצוקות נפשיות בפורטלמיסטיקה הגדול בישראל –המיסטיקנים הכי טובים בישראל.

Strip Line1
Strip Line2