ביטחון עצמי נמוך

פנינת החוכמה הזו נאמרה לי השבוע ע"י מטופל שלי, צ', גבר מדהים בן 35.  מהנדס מחשבים, אב לשני ילדים. האיש הגיע מיואש. יחסיו עם ההורים שלו גרועים (זה בלשון המעטה). "הם לא מפסיקים 'לרדת' עלי. תמיד תמיד מלאי תלונות. אין אף דבר שאני עושה שמשביע את רצונם. תמיד אני לא בסדר. לא עם הילדים שלי (לדעתם אני לא יודע לחנך אותם), לא ביחסים עם אישתי, לא באופן ניהול הבית. הלבוש שלי לא הולם. המון פעמים הם מנתקים את הטלפון, כי לא נאותה בעיניהם הדרך שאני מדבר איתם. אמא שלי כנראה שוכחת שאני כבר אדם מבוגר. 'אתה תלמד להתנהג כמו בן-אדם', זוהי מנטרה שאני כבר מקיא אותה. לא יכול לשמוע את המילים האלה. הפרצופים, מבטי התוכחה, תנועות הביטול בידיים, הדיבור המשפיל והמעליב. והכי נורא זה שלמרות שאני כבר נשוי, אבא לילדים, גבר בן 35, משכיל,  אני כל-כך נפגע מההתנהגות שלהם. חוסר הכבוד אלי פשוט צורם". האמת היא שגם מבחינה חברתית צ' נמצא במצוקה. אין לו חברים, בעבודה הוא מאוד קר לאנשים. לא מרבה לדבר איתם, מתמקד בענייני עבודה בלבד. חושבים שהוא מתנשא, מנוכר, אבל זה ממש לא ככה. הוא פשוט לא יודע ליצור קשרים עם אנשים. ביטחון עצמי שלו ירוד- ירוד- ירוד. "האמת היא שאני בסך הכל אפס אחד גדול, קשה לי להודות בכך, כי אני יודע שבעצם אין לכך שום סיבה הגיונית. אבל זה מה שאני מרגיש". תמיד הוריו חקרו אותו לגבי החברים שלו בבית הספר. ביקשו לדעת על הרקע של החבר. מאיזה בית הוא בא, מיהם ההורים, במה הם עוסקים, מהם ההישגים של הילד בכיתה. "אם התשובות לא היו מניחות את דעתם, נדרשתי לנתק איתו את היחסים. 'אתה צריך שיהיו לך חברים ברמה גבוהה כמו שלך. לא סתם ארחי-פרחי מהרחוב. בן לאבא עורך-דין ואמא רופאת שיניים ראוי שיסתובב עם ילדים ברמה.' אז מה הייתי אמור לעשות עם הדרישה החולה הזו ? לא היו לי חברים, ירדתי בלימודים בכוונה, כי קיוויתי להשוות ציונים עם החברה' החלשים. הלבישו עלי מורים פרטיים. שעות אחר הצהריים היו מוקדשות לחזרה על הלימודים והכנת שיעורים. הרגשתי חריג. לא מסיבות ולא בילויים". שמתי לב שהוא ממעט לחייך. גם אינו מסוגל להישיר מבט. רואה תדיר 'את חצי הכוס הריקה'. לא מרוצה מעצמו, עצוב, חסר שמחת חיים, מתנחם בילדיו הקטנים והחמודים. כועס על ההורים, מפחד מהחיים. חסר כל יוזמה שהיא, אפטי ולא מוצא עניין בדבר. הילדים הם בראש מעייניו וזהו. עשיתי לו מדיטציה. במהלכה גם העברתי לו אנרגיות של רייקי, של אור. הבחור לא הצליח לקבל אותן. בקושי הצליח להרפות את הגוף ולנשום לאט וסדיר. ביקשתי ממנו לדמיין שיש באפשרותו לראות את הלב של עצמו. אחר-כך רציתי שיתאר לי איך נראה הלב. צ' תיאר אותו כאיבר נטול חיים. "סתם גוש בשר עם הרבה כתמים שחורים עליו". הצעתי לו להסיר מן הלב את השחור הזה. זו אנרגיה נחותה, שלילית, ירודה, מעיקה. כדאי להמיר אותה באנרגיה של אור. אנרגיה של שמחה, אופטימיות, אהבה, חמלה, קלילות. צ' התקשה לעשות זאת. "אורלי, השחור הזה לא יורד. הוא כמו פיח על הלב". חשבתי שאולי משחה ורודה רכה וריחנית תעזור לו לנקות את הלב. רציתי שייעזר באנרגיה שהוא מקבל כדי להיפטר מהמשקעים השחורים הכואבים האלה. נאדה. גורנישט. כלום. אין תזוזה. היה צריך לגייס המון כוחות נפש והחלטה אמיצה שלא להיות במקום הקורבני הנוראי הזה. להחליט שלא עוד. שהוא לא מוכן יותר לשאת את התואר המגונה של "אפס אחד גדול", שאולי הוא לא כזה אדם נחות, אלא יש לו חוזקות נפלאות. אולי כדאי לקבל את עצמו. אולי קצת לגלות חמלה קצת סלחנות. קצת קבלה. והשחור התחיל לרדת. להיעלם. לאט. ואז מילא את אזור הלב באור. בהמון אור. הוא גם התחיל לנשום יותר בקלות.יופי. זוהי התחלת הדרך. התחלה של תהליך של היפטרות ממשקעים מן העבר, ויתור על תחושות נחותות מוכרות. בחירה בהתנהלות שונה. כזו שאינה מרצה. עצמאית משל עצמו. התחזקות והעצמה. אחריות כלפי אישיותו, אישתו, ילדיו. הצבת גבולות להורים הכל-כך נוקשים וקשים. יכולת להדוף עלבונות ופגיעות מבלי 'לשלם את המחיר'. לעמוד איתן נוכח מניפולציות ולא להישאב למשחקי הכוחות המכוערים. לאפשר לעצמו להיות מי שהוא ומה שהוא כפי שהוא וזהו. אדם נפלא. נקודה. אז צ', מטופל יקר שלי, בהצלחה. זה מסע קשה, לא תהליך קל. אבל כ ד א י . בהצלחה.  כדי לחזק ביטחון עצמי ,כדאי להשתמש בכלים של מדיטציה ,אנרגיות של רייקי.