מנהלים את הבית מרחוק

להלן "שיחה" סלולארית שהייתי עדה לה במספרה : "תביא לי את נתנאל", המתנה של 3 שניות ואז 'אוטוסטרדה'. אין גבולות. לא משנה שהיא לא לבד, מי חייב לה משהו. ה'טורים' עלו מהר  כל-כך. "אמרתי לך לא לגעת לו במחשב, אז למה אתה נוגע ? למה ? תגיד לי, מה...אז מה אם הוא שיחק לפני שעה ? מה קשה לך כל-כך להתאפק ? עשית כבר ת'שיעורים ? מתי תעשה אותם כשתחזור לבית ספר ? די כבר לריב איתו. לא מעניין אותי. תן לו את המחשב. תן לי לדבר איתו." שוב המתנה קלה. "תפסיק לבכות. מה אתה בוכה ? מה הוא אמר לך ? תפסיק לבכות, אני מדברת אליך. תן לי את נתנאל." 5-6 שניות. "נתנאל, תקשיב לי טוב. תן לו את המחשב. תפסיק לצעוק. תן לו את המחשב. חכה שאני אבוא הביתה, אין מחשב. אין. כל היום אתה עם המחשב, די עם זה כבר. לך תראה טלוויזיה...לא, המחשב אצלו עכשיו...כן...כשתדרו כבר ביניכם.ין מחשב. ותרים.השתנתה., ולא יצאו איתם החוצה, ושים וטורחים.  אז תסתדרו כבר ביניכם." אחרי כמה דקות מצלצל הסלולארי של מישהי אחרת במספרה "יופי שהתעוררת, בשעה טובה, יום שישי היום. קדימה, תסדרי את החדר. שמתי כביסה במייבש, תראי אם היא יבשה ותקפלי אותה. ותוציאי את הירקות למרק. תקלפי אותם. אני כבר אעשה מרק שאני אבוא. אני במספרה...כן, לא, רק פן. תגידי אורי קם כבר ? תעשי לו לשתות שהוא יקום, ביי...טוב, אני עוד מעט באה, ביי... להתראות". לא הילדים שלי ו...התעייפתי. מה זה מרוץ החיים הזה ?

נכנסים למעלית, גם שם, אפילו שלא תמיד ישנה קליטה, מתנהלים דיאלוגים כאלה. בעצם בכל מקום שהוא. בתור בקופ"ח,  בתור בבנק,  בדרך, ברכב. מאחר שאנחנו זמינים כל הזמן אנחנו נמצאים בו זמנית בכל מקום. מעודכנים. מתעדכנים. מעורבים. מתערבים. מנהלים. מתנהלים. זוכרים את החינוך של פעם, של "הכביסה המלוכלכת"? פעם, לא יצא דבר מתוך הבית, מארבעת הקירות לא דלף אף דבר. הכל היה נשאר בפנים. החינוך היה כזה, שאף אחד לא צריך לדעת מה קורה בתוך הבית פנימה. "הכל נשאר במשפחה". אנשים יכלו "לאכול" בבית סבל וכאב בכמויות מסחריות, ולא יצאו איתם החוצה, "כי אף אחד לא צריך לדעת. כי את אף אחד לא מעניין מה קורה אצלך. לכל אחד החבילות שלו. אז בשביל מה סתם לדבר ? מה אתה מנסה להראות שההורים שלך לא בסדר ?" היום, לא רק החינוך השתנה. גם התפיסה ההתנהגותית של הפנמת כאבים השתנתה. היום מעודדים לפריקת מטענים כואבים. הם עודפים, לוחצים, מכבידים, מיותרים. מפריעים בהתנהלות היומיומית. היום עוזרים לפרוק. מחנכים לכך. אלא מה ? התוצאה היא  – שלכאורה – אנחנו לא 'עושים חשבון'. ולמה לכאורה ? כי באמת אנחנו כן מנהלים חשבונות. חשוב לנו להיות מוערכים, חשוב לנו שדברינו יישמעו. חשוב לנו שיכירו בנו, חשוב לנו שידעו שאנחנו עושים וטורחים. חשוב לנו לדעת שאנחנו קיימים גם בעיני אחרים. וזוהי הסתירה. אליה אתייחס בכתבה אחרת. ולגבי הבלגאנים בבית ? מה עושים איתם ?

הרי ברור שאם אין נהלים ברורים בבית, כשאנחנו נמצאים בו, אז אין שום סיכוי שהם יתקיימו בהעדרנו. אם כך מה גורם לנו לחשוב שדברים יזרמו ? אם אנחנו בפאניקה, המסר לילדים שלנו הוא שאנחנו חסרי כוח ושליטה. אם אנחנו, ההורים, הגב שלהם לחיים, הביטחון שלהם בחיים, אם אנחנו חסרי כוח, למי יש בכלל שליטה על החיים שלו ? השלב הבא מבחינתם  –  תובנה ששום דבר אינו בטוח בחיים. יופי. מכאן הדרך לפחדים ולחרדות קצרצרה.

אז מה לעשות ? קודם-כל להגיע עם בני הזוג לתמימות דעים באשר לדרך ההתנהלות הרצויה. אחר-כך לזכור שעקביות היא שם המשחק בחינוך. גם דוגמא אישית הכרחית. כבוד הדדי מחויב המציאות !!! כי אם הילדים, האחים במשפחה, ידעו שעליהם להסתדר בכוחות עצמם, כי הם כולם הילדים שלנו, אנחנו אוהבים אותם באופן שווה, אנחנו סומכים עליהם ומכבדים אותם, או אז הסרנו מעל כתפינו כמה טונות של עוגמת נפש ועצבים וגם הרווחנושלווה. איך עושים את זה ? מבהירים את הדברים הללו ונמנעים מלהתערב. לא פשוט. לא קל. חובה ! למה כדאי ?

הילדים ילמדו להסתדר בינם לבין עצמם. הם יבינו שאנחנו לא "תופסים" צד. אנחנו לא בעד אף אחד מהם. הם שלנו. אנחנו מלמדים אותם להאמין ולסמוך על עצמם. אל תשכחו שהבית הוא חממה לחיים. כדאי שיהיה בה טוב ונעים. שתהיה בה, בחממה הפרטית שלנו, אווירה נינוחה של שקט וביטחון וכבוד. היו בטוחים שהילדים ילמדו את ה'שטיקים', הם ילמדו לשכנע, הם ילמדו לקחת ולתת, לוותר, להתאפק. הם ילמדו להתחלק ולהבין שלא הכל מגיע להם. שלא כל דבר שהם רוצים יקבלו בו במקום. אינסטנט. הם ילמדו לכבד אותנו בהעדרנו. גם לנו יש חיים משל עצמנו. אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן ב"הולד", נכונים לסור למרותם. נכונים להגיב לקריאות שלהם בכל רגע נתון. נכונים "להפרדת כוחות", משוועים ל"שקט תעשייתי". עצה נוספת : קחו אוויר לפני. זהו תהליך. לא לנהל אותם ביחסים ביניהם ! פירושו לתת גם להם אוויר. לדעת לסמוך עליהם. לאפשר להם להתנהג בדרכם, הרבה פעמים לא פייר ולא בסדר כלפי אחיהם, אבל להאמין ביכולות של האחים לדרוש את המגיע להם. ללמוד להסתדר. אפשרו. עמדו מן הצד. שחררו לחץ ומתח. מאמרים נוספים על מרוץ החיים ,לחץ ומתח ,שלווה רק בפורטל מיסטיקנים

Strip Line1
Strip Line2