רגשות עולים בחגים

אני בכלל לא יודעת למה להתייחס - לקודם, לעכשיו, לבין לבין, ב'עשרת ימי תשובה' אלה, הנקראים גם בשם הלא מחמיא 'הימים הנוראים', וע' אמרה לי "תרתי-משמע".

 למה ? כי קודם – יש קניות, קניות, קניות, הכנות מרובות, טרחה אינסופית. עכשיו, 'בין לבין' – יש הפנמה, התמודדויות רגשיות, ייסורי מצפון, עודפי קלוריות. חשבון-נפש עם עצמנו אודות מצבנו, היחסים בתוך המשפחה, הפרטית והמורחבת. הימים עמוסים. טעונים. מלאים. תקופת החגים שלנו מורכבת. כל-כך הרבה יופי, התחדשות, תחושה של התנקות, רצון 'למלא מצברים'. אבל גם כל-כך הרבה מפגשים עם העולם הפרטי שלנו. ולפעמים זה מאוד מכביד ולא נעים ומביך. שעות רבות של אינטימיות. של 'ביחד' משפחתי, שלא מורגלים בו ביומיום, בשגרה. מה שעלול לייצר "סיר לחץ". וזה נורא חבל.

שלא לדבר על עצם ההחלטה איפה לחגוג את החג. ההורים שלי /שלו/ה הזמינו. אחותי/אחי/אמא שלך/המשפחה שלי/המשפחה שלך....בשתי מילים : הנהלת חשבונות. יש מנהלי חשבונות מנוסים, (הנשואים הוותיקים יותר), ויש כאלה חדשים בתחום (הכוונה לזוגות הצעירים שנישאו לא מזמן). בכל מקרה, לא משנה מהו תחום העיסוק, מהו המקצוע, מהו הגיל, מה המיקום הגיאוגרפי – כולם מתמקצעים בניהול חשבונות. שיהיה ברור, הנהלת החשבונות כוללת גם העלאת פרטים היסטוריים. מן העבר המשפחתי. "סליחה", אומרת לי ט', "בשנה שעברה רצינו ללכת להורים שלו. לא התאים להם ? סבבה. עכשיו לא מתאים לי". נ' מספרת לי שבכל השנים חגגו יחד כל בני המשפחה המורחבת, משני הצדדים, את החג. תמיד אצלה. השנה זה לא התאפשר, כי קשה לה, היא עברה ניתוח ולא יכולה לארח. ביקשה להתארח אצל אחיה. גיסתה לא אהבה את הרעיון. "ברגע שקלטתי את טון הדיבור שלה, הצעתי שנאכל בחוץ. אבל קיבלתי תשובת מחץ ממנה 'לכם יש כסף עכשיו, אז תהנו. לנו זה לא מתאים'. הציניות והרוע פגעו בי. איך היא מסוגלת. 20 שנה אירחתי אצלי. כל ערב חג היה אצלי. 20 שנה. מה יש הם לא יכולים לארח אותנו הפעם ? אז החלטתי לחגוג בבית, רק עם המשפחה הפרטית שלי. הרגשתי שזה עלה לי בבריאות. בפעם הראשונה היינו לבד בערב החג. לא היה לי אומץ אפילו להודות בפני הילדים שלי שנפגעתי כל-כך. בכיתי המון. בכל זאת נסענו למחרת לאחי. הילדים כעסו עלי, אני הרגשתי רע עם העמדת הפנים, אבל מה, צפצפתי על גיסתי. לא ממש הייתי נחמדה לאחי. שידע שהוא פגע בי. לא ?" לא. אני לא בטוחה שאם הרגלת את המשפחה שרק את מארחת, כבר 20 שנה, פתאום תוכלי לצפות מהם לארח אתכם. סביר להניח שבמהלך השנים חווית קשיים שונים, ולא תמיד יכולת לארח ולהכין. ולמרות זאת, כך נהגת ! אז מבחינתם 'מה יום מיומיים?', מה השתנה ? פתאום הפרת שגרה. ואולי בעצם סוף-סוף ? 20 שנה את מארחת בערב החג ? אמאל'ה. אולי את זו שכיוונת אליך כל השנים, כי היו לך הסיבות שלך ? אולי לא תמיד התאים לגיסתך להתארח אצלך בחג, ואחיך נכנע לך ולא התייחס לאשתו ? אולי היה לך חשוב להוכיח למי מהם כי את מסוגלת, עושה את זה הכי טוב, הכי לארג', הכי הכי ? אולי רצית להוכיח לעצמך/לבעלך שאת המשפחה מן הצד שלך את שומרת יופי לידך ? אולי לא באמת קיבלת את גיסתך ? אולי בעצם מנעת מאחרים את היכולת להזמין ולארח אצלם, בערב החג ? אולי פחדו להתעמת איתך ? אני אומרת לך, נ' יקרה, שיופי שהפעם חגגתם בצמצום. כדאי לך לעשות 'חשבון נפש' עם עצמך. יש לך פה המון על מה לחשוב. מיליון מסקנות להסיק. ולא במלחמה. בלי להיעלב. בלי לכעוס. אני בטוחה שתגלי להפתעתך דברים שלא ראית אותם קודם.

ד' סיפרה לי על ארוחת החג אצל הוריה. בעלה לא עזר לה בכלום. בקושי את הקניות עשו יחד. "הוא בימים האחרונים היה שעות בעבודה. הילדות כבר היו במיטות כשהוא הגיע. שפוך. מת מעיפות. אני הייתי צריכה לדאוג לבישולים, לאפיות, לעזור לאמא שלי עם הבית שלה, לטפל בבית שלי. מה, אני לבד בעסק ?" א' הרגישה שביום החג מתחו עד לקצה את סף העצבים שלה. "גיסי ואחותי לא נקפו אצבע. ישבו לשולחן כמו נסיכים. היינו צריכים לתזז, אמא שלי ואני, סביב ההגשה, סביב  השירות, יופי. הם הרגישו פנטסטי. מישהו אחר כבר יעשה את העבודה השחורה. צריך להסיר מהשולחן, לפנות כלים, לשטוף אותם, המדיח לא מספיק. בלאגן ורעש של הילדים הקטנים, עייפות, ותחושה של 'אני הפרייארית. תמיד הייתי. כמה שזה מעצבן ולא פייר. נשבר לי". בואו נזכור שכולנו בני אדם. כולנו רוצים שיהיה לנו נעים. כולנו רוצים להפיק מהחופשה הקצרצרה את המרב. התחזקות, התאוששות מהעבודה, ניקוי ראש, מחשבות ממוקדות, התנהלות חכמה יותר, תפקוד משופר. כולנו. אם-כך, צריכים להשקיע בעניין ולייצר איכות בזמן הפנוי שנוצר. לנסות לנטרל את רגשות ה 'מה יגידו', לנטרל את רגשות ה 'לא נעים לי' ולהתחשב במה שמתאים לנו. אני לא מתכוונת להתעלם מן הצרכים המשפחתיים, מהמחויבויות. אבל כן לתת להם את ההגבלות ומסגרת הזמן. בסופו של דבר כולנו זקוקים לשקט. המירוץ והלחץ מעייפים ומתסכלים. הבחירה האישית והשלמות הפנימית מייצרת שלווה וזו נעימה, מעצימה ומחזקת. כדאי לפנות זמן לעצמנו. לילדנו. לבני הזוג שלנו. להיות כנים עם עצמנו.

עוד מאמרים על התמודדויות רגשיות ,ייסורי מצפון ,חשבון נפש רק באתר מיסטיקנים.