אנחנו חושבים בצורה מרובעת

אני חיבת  לשתף אתכם בדקה הזויה שנכחתי בה, שצחקתי עד דמעות, כי פשוט נדהמתי להיווכח איך יכולה חשיבתו של אדם להיות מרובעת. מה זה מרובעת ? מרובעת בריבוע ! לא מספיק בריבוע. בדאבל ריבועים. תקשיבו :

ביום שישי האחרון בעודי דוחפת עגלה עמוסת קניות ומתקדמת לכיוון היציאה (באחת מחנויות המזון הגדולות בראשל"צ), 'עקף ' אותי מימין אדם ממהר, "צדיק", עם כמה שקיות בכל יד, (לא היתה לו עגלה). הסדרנית, שעד לרגע זה נקראת כך, אבל בהמשך היא כבר נקראת "סדרנית-מחוננת" או אם תרצו "סדרנית צדיקה", יושבת לה על השרפרף ביציאה, עיניה שמוטות למטה לכיוון הידיים של הלקוח, מחפשת את סרט הקופה, החשבון, כדי להחתים אותו. יופי, אבל למה לאיש הממהר אני קוראת "צדיק" ? כי את החשבון החזיק בפה, בין שתי השפתיים. ואיך יתן לה לחתימה ? מנענע את הראש למעלה ולמטה, בתנועות לולביות, כדי להסב את תשומת ליבה לסרט החשבון הארוך. "הסדרנית המחוננת" עדיין לא הרימה את העיניים, והאיש השמיע קולות, המשיך לעסוק במצווה ולנענע את הראש לצדדים, ימינה ושמאלה, למטה, למעלה. אומנם קטע של כמה שניות, אבל מטורף. אופס, היא ראתה. "הסדרנית המחוננת" קלטה שסרט הקופה נמצא בגובה העיניים שלה, (היא זו שיושבת), בפיו של האיש. מאחר שכבר התקרבתי (הוא עקף אותי בשלושה צעדים, אולי) התחלתי לצחוק. גם היא. גם הוא. בכל זאת ניסה להסביר לה למה החזיק את החשבון בפה. לאחר החתימה רוצה "הסדרנית הצדיקה" להחזיר לו את החשבון, אבל אבוי. שתי הידיים שלו עדיין תפוסות. מה עשתה ? אמרה לו לפתוח את הפה והחזירה לו את החשבון לשם !!! "המחונן" שיתף פעולה כנדרש, ובתנועה דגית אחז בפתק, ורץ לו החוצה. בפה חשבון, בידיים שקיות, והרגליים – צבי. (בשלב הזה נתתי הוראה לשלפוחית השתן שלי לעבור מיידית למצב hold  ). הגשתי לה את החשבון שלי ותוך כדי הצחוקים, שלה ושלי , שאלתי אם לא היה לה יותר פשוט להכניס לו את החשבון לאחת השקיות. מה ענתה הזוכה בתואר "מחוננת" ? אתם יושבים ? להלן תשובתה : "צריך כל דבר להכניס למקום שלו בחזרה, איפה הוא היה. לקחתי פתק מהפה, אני מחזירה למקום שלו" ! כאן, ההלם היה גדול עלי. כבשתי את צחוקי, אמרתי לה "את בטח צודקת", ויצאתי מזועזעת.

למה שיתפתי אתכם בסיפור הזה, שהוא אגב אמיתי לחלוטין בכל פרט ופרט בו ? כי אני רוצה שתיקחו את הסיפור הזה אליכם, תנסו להחיל אותו על אפיזודות בחיי היומיום.

הרי מיליון פעם בחיים שלנו אנחנו פועלים 'עם הראש בקיר'. למה ? כי אנחנו רגילים להגיב כך ולא אחרת, כי אנחנו לא מתפנים לחשוב על דרך התנהלות שונה. מדכאים כל מחשבה יצירתית, ומתנהגים כמו 'שטאנצים'. לא חושבים על תגובה אחרת, על תשובה מפתיעה. למשל תבחנו את עצמכם בקטעים עם הילדים. א', מטופלת יקרה שלי, סיפרה לי שבכל פעם שהיא מקפלת את הכביסה בבית, היא מבקשת מהילדים לקחת לחדריהם את מה ששייך להם. הם, 3 בנים, לוקחים כל אחד את בגדיו וכמה זוגות גרביים. א' הבחינה שהם אוספים את הזוגות החדשים, ואת אלה הישנים כל אחד משאיר בסלון. "מה אתם משאירים אפיקומן ? קחו מפה את כל הגרביים". לא עזר. א' איימה "אני אזרוק ולא יהיו לכם, ואני גם לא אקנה חדשים". לא עזר. כדאי להיות עקביים, וכאן א' היתה בבעיה. בקשתי ממנה להיות יצירתית. מה עשתה א' ? בפעם הבאה כשקיפלה את הכביסה, לקחה את כל הזוגות שהושארו בסלון (לפחות הילדים עקביים), וסידרה אותם על הריצפה, בכניסה , בצורת 'סימן שאלה' (?). בבוקר כשקמה, לא היה זכר לאף זוג גרביים. הבנים שלה היו דווקא מבסוטים ממנה. א' סיפרה :" אורלי, הרווחתי פעמיים. קודם כל הילדים לקחו את הגרביים. הם אמרו לי 'שיחקת אותה, אמא, מה, היה לך משעמם ?' ושנית, אני מאמצת את הטקטיקה. אין פה עצבים, יש אווירה נחמדה והדברים זורמים בכייף".

אני מציעה לכם, קוראים יקרים, להתנסות ולשנות. לצאת מן הקיבעון ולהיות יצירתיים בהתנהלות שלכם, היומיומית. תראו איך תרוויחו. אפילו שלוות נפש.

עוד על מחשבה יצירתית ,שלוות נפש ,לצאת מן הקיבעון ,מיסטיקה באתר מיסטיקה הגדול בישראל – המיסטיקנים הכי טובים בישראל.