זוגיות מיסטית

תודו...מי ממושבעי המונדיאל ושרופי הכדורגל לא שמע את המילים הללו מהקרובה לו ?

אם את אמא שלו, ואמרת לו את הנ"ל...את לא פייארית.

אם אתה אבא שלו, ואמרת לו את הנ"ל...מה נסגר איתך ?

אם את חברה שלו/ בת הזוג שלו  ו"הפנינים" יצאו מפיך, נקווה שלפחות עשית זאת בחן ובנועם. למה ? כי יש להן ניחוח של 'רגשי'. של 'איך אתה יכול/ מסוגל לעזוב אותי ?'

חודש מונדיאל ! מה קורה פה ? הרי הוא אוהב אותך ואת אותו. אתם רגילים להיפגש בתדירות מסוימת. אתם רגילים לדבר בטלפון בשעות מסוימות. יצרתם לעצמכם איזו שגרה. והנה, לפתע פתאום, אומנם עם התראה ברורה ומפורשת (של כמה חודשים מראש), מגיע הרגע שממנו והלאה האיש מתמסר באופן חוקי ומוצהר למאהבת החדשה שלו. ה ט ל ו ו י ז י ה . הוא לא שוכח אותך (את יודעת זאת !), אבל הוא מוכיח התמסרות טוטלית ליותר מ-30 נבחרות כדורגל עולמיות. מכיר אותן, מזהה את השחקנים שלהן, זוכר מיליון פרטים שקשורים בהן. זוכר אירועי מונדיאל מן העבר, מי היה איפה ומתי...היסטוריון. האיש היקר שם 'בכיס הקטן' את המורים להיסטוריה (אפרופו בחינת בגרות בהיסטוריה שהיתה בשבוע שעבר). האיש היקר שלך מגלה בקיאות מדהימה. הוא זוכר במדויק כל-כך הרבה פרטים. את בהלם ? אל תהיי. תפנימי. אם את כל מסת האינפורמציות הזו הוא יכול להכיל, אז הזיכרון שלו לא כזה לקוי. הוא (אם רק ירצה), יכול לזכור תאריכי יומולדת חשובים. הוא יכול לזכור (בתנאי המפורש לעייל), כל מיני דברים חשובים לך שמשום מה, השלמת עם העובדה, שאי-אפשר להעמיס עליו. אלא מה ? מוחנו, המחשב הכול-כך מפותח הזה, אינו בשימוש מלא. אנחנו לא מנצלים את הפוטנציאל. אנחנו מסתפקים במעט תאי זכרון להכיל פרטים. משמיטים אחרים שפג תוקפם בעינינו, (אולי מפאת חרדה שמא לא יוותר לנו מקום) מתקשים לזכור. "גם ככה אני עמוס בעבודה ואין לי ראש לכלום" אומר לי מ'. "כשמגיע המונדיאל אני נזכר שיש עוד דברים בחיים. זה לא בריחה מהיום-יום, זו הנאה צרופה. ואורלי, פשוט כייף לי". צ' לא לוחצת בעניין. "אם זה היה תמידי , הייתי מפריעה לו. אבל זה רק חודש. טוב לו עם זה, ולי אין בעיה". תבינו שהגישה שלה מאוד נכונה. כי ככל שהיא מרפה ומשחררת אותו בעניין, בלי פוזות ובלי ייסורי מצפון, הוא מעריך את הוויתור שלה. ברציונאל שלו הוא מבין את האובססיה. הוא צוחק על עצמו עם החברה. כולם איתו תמימי דעים ש"אין מה לעשות. ככה זה". אומר לי ג'. ורבותי, הרגש מדבר. במקרה זה הרגש גם מכריע. נכון שההיגיון שולט בחיינו. מלווה אותנו. אבל המון פעמים אנחנו מסתירים רגשות, אפילו מתעלמים מהם. לעיתים מטאטאים אותם. כאן יש התנהלות שונה. כאן יש במה לרגשות. הצדקה. החצנה. מרגישים ומבטאים. כל-כך בקלות, בלי פחד מבקורת או משפיטה. בחופשיות. אבל מאחר שזו כאמור התנהגות אחרת, מלווה אותה קצת מבוכה. האיש מאמץ אפילו תכונה "ספוגית" לחוסר הפרגון שלך ולחוסר ההבנה. הבה נהיה גלויים. מה מניע אותו לצפות בעשרות משחקים ? התרגשות. הוא גם מתעניין. הוא מאוד איכפתי. ובנות, מה הופך את בן הזוג שלכן (בין היתר) למדהים בעיניכן ? העובדה שהוא רגיש. שהוא מתעניין בכן. שאיכפת לו. שהוא עקבי. שהוא מתלהב. שהוא חם ומפרגן. אז תנו לו רישיון לחודש המרגש הזה. כדאי לזכור את תכונותיו החיוביות של הפרטנר ולהעמידן לזכותו. אף שבמקרים מסויימים במהלך התקופה הזו, כשאתם יחד והוא פחות או יותר איתך ו/או מול המסך, האיש נראה 'בוק' לחלוטין, תלוש מן המציאות, בל תאבד תקוותכן. אל תשדרו חוסר אונים, מסכנות, פגיעות, רגישות יתר. אל תתחשבנו. שחררו. תפרגנו. באמת מכל הלב. כי בעצם מהי זוגיות טובה ? חיבור מפרה וחם של שניים. בזוגיות חשוב שיהיה טוב לשני הצדדים כתוצר של הדדיות וחיבה. חשוב - שיהיה בעיניכם חשוב - הטוב שלכם. אם החלטתן לוותר אל תעשו זאת ממקום של חוסר אונים ונחיתות, אלא מתוך בחירה בדרך זו.

 כאשר המהלכים נובעים מתוך בחירה והחלטה ברורה יש להם טעם שונה. הם מאופיינים בסבלנות, בהקשבה, באכפתיות וברגישות, הם נפלאים ומקרבים. בעצם כך לגבי כל מערכת יחסים שאין בה תמימות דעים. אם ישנה הדברות ופתיחות, יש כבוד הדדי. זהו ערך שאינו מובן מאליו. כבוד ביחסים וכיבוד המרחב של האחר הם אוויר לנשימה. הם ערך חינוכי. קשה לומר שבבתי הספר מצליחים לחנך לכבוד בין בני אדם. קשה לומר שהתרבות שלנו, שהווי החיים שלנו מעודדים לזה. אבל זהו ערך נפלא ומחוייב המציאות. ואתם יודעים מה נאמר בכתובנו ? "בז לרעהו- חסר לב" (משלי יא,יב). אז לאוהדים המושבעים אני מאחלת צפייה מהנה. לבנות שזזו קצת הצידה – הנאה שלימה, אני בטוחה שתמצאו לכן עיסוקים מהנים. תהיו חכמות !!! (הרבה יותר חכם להיות חכם ולאו דווקא צודק.) ואז גם תהיה התרגשות ,רגשות ,מערכת יחסים של זוגיות טובה.

עוד מאמרים מאת אורלי פורמן בפורטלמיסטיקה הגדול בישראל.