אי התאמה זוגית

בין מטופלי  ישנם כאלה רווקים ורווקות שמנהלים מערכות יחסים אינטימיות עם בני זוג. אוהבים זה את זה. אבל פוחדים להתחייב. חיים יחד. חולקים מגורים משותפים. מנהלים משק בית משותף. מתארחים בבתי ההורים והמשפחות המורחבות. חוגגים את החגים לסירוגין "פעם אצל הוריי ופעם אצל הוריך". בעצם חיים כנשואים לכל דבר ועניין, אבל הם לא ! בתחילת ה"התמסדות" הזו הם אפילו העיזו לדבר על "אם היינו מחליטים להתחתן עכשיו, איפה היית רוצה שזה יהיה ?"  לחתונות של החברים שלהם הם הולכים בדרך-כלל ביחד. אלא אם-כן צד אחד לא שייך, למשל כי ההזמנה לחתונה היא  מהעבודה וכדי לחסוך בהוצאות הולכים לבד. ואז כל אחד מהזוג "נטחן" עם עצמו. שיקולי הבעד ונגד להתחתן, שוב עולים, ובגדול. אז למה לא ? מה העניין ?  עד מתי למשוך ככה ?

"אני כבר מכירה את 'הסחורה', למדנו להסתדר יחד, הוא דווקא ממש מסור ואיכפתי ודואג ואוהב. בכלל הוא נחמד עם האחים שלי/האחיינים הקטנים/עם ילדים. הוא טוב לב. בסדר, אז נדלקתי עליו בהתחלה ועכשיו אני אוהבת אותו. אומנם כבר אין לי פרפרים בבטן אבל, מה. בלאו הכי עם מישהו אחר אולי בהתחלה יהיו, אבל גם אח"כ העניינים יכנסו לשיגרה. גם קנינו כבר רהיטים משותפים, ההורים פחות או יותר התרגלו לעניין, טוב לנו יחד".

 הטיעונים האלה אומנם נכתבו בלשון נקבה, אבל נא הסירו ספק מליבכם : הם לחלוטין מתייחסים לשני המינים. אז מה עם ה-טבעת ???

 חברים, הפחד משתלט. ההתלבטויות , השיקולים מתרוצצים בראש ולא נותנים מנוח. האם להמשיך להיות ביחד ? "יש לי כבר מישהו בטוח בידיים, אהבה מוכרת. אולי בחוץ לא אמצא מישהו מתאים לי ? אני,אולי, אתאהב אבל מה אם יתברר לי בהמשך "שזה לא זה?" אולי אם ניפרד נתגעגע בטירוף זה לזה ? אולי בעצם אנחנו לא באמת מתאימים זה לזה, לשנינו אין פרפרים בבטן, ובמחשבה נוספת מעולם לא היו... וההיסוסים הללו מולידים תקיעות. התקיעות הזו מניבה תסכול . התסכול גורם לתחושה של חוסר אונים וחוסר יכולת לפעול. אנחנו מפתחים מוגבלות. הופכים להיות מאובנים. מאבדים את הכייף. את ההנאות הקטנות.  מה שמוביל להלקאה עצמית, ליסורי מצפון, ובאלה, קוראים יקרים, אנחנו מומחים. אנחנו יועצים נפלאים לחברינו. אנחנו שופטים – מבקרים – דנים את קרובינו. עבור עצמנו – כלום! נאדה! גורנישט! – תופסים בזווית הנוחה את הישיבה על הגדר ו...קדימה. מתצפתים על העולם. מרחמים על עצמנו. ובתיאבון רב, אוכלים את עצמנו. אז עד מתי ?

הרי הביחד שחלקנו תרם לשנינו. שנינו יצאנו נשכרים. זה לא היה זמן מבוזבז, כי שנינו למדנו ממנו המון. למדנו על זוגיות. על קשר קרוב. על השקעה. על נתינה וקבלה. על הצורך בהדדיות. על לחיות ביחד. אז למה להמשיך ולברוח ? אם אין אהבה, אז באמת חבל"ז אמיתי. אבל אם היא קיימת אולי ב י ח ד נלמד לשמר אותה. לטפח אותה. אנחנו צריכים לזכור שאהבה איננה מוצר מדף. היא לא ניתנת לרכישה בסופרמרקטים, גם לא הוירטואליים המשוכללים. אם היא קיימת, צריך לזכור שהיא שווה. שווה תשומת-לב, שווה התייחסות, שווה השקעה. אין אף דבר ששורד ללא טיפוח. אנחנו גוזמים עלים יבשים מן העציץ , דואגים להשקות אותו, מידי פעם לדשן. מקפידים שיקבל קצת אור שמש. שאם לא כן – יתייבש וימות. אנחנו מקפידים מידי יום להיראות טוב בעינינו, כי אחרת נרגיש מוזנחים. אנחנו מסדרים מידי פעם את ארון הבגדים, כדי להתחדש, להיזכר בבגדים, לבדוק מלאי גרדרובה. אנחנו נופשים, כי היה מי שאמר כבר שהחופשה היא חלק בלתי נפרד משגרת החיים. אם יש לנו בע"ח , וזה לא משנה אם זה כלב או חתול וכד' אנחנו דואגים להאכיל אותם, לטפל בהם, וכן – להחזיר להם אהבה. אנחנו יופי זוכרים ללטף אותם. אנחנו משקיעים במבחנים, בעבודות. 'הצדיקים' שבינינו משקיעים גם בלימודים.אנחנו משקיעים בעבודה. ובחיים שלנו ...כמה באמת אנחנו משקיעים ? באושר שלנו ? בדברים /באנשים שיקרים לנו ?

אז לכם המתלבטים אני מציעה לבדוק אם יש פה סיכוי. אם ישנה אהבה. אם-כן, בהצלחה. שנסו מתניים , צאו מהילוך הסרק, תכניסו ל-דרייב וקדימה. תלמדו להיות מאושרים. תלמדו ליהנות מהחיים. תלמדו ליהנות מעצמכם ומבן/בת הזוג שאיתכם. תלמדו להשקיע ביחסים הבינאישיים. אם אתם צריכים עזרה – בכייף. זו ודאי לא בושה. להפך, השקעה וקבלת עזרה מעידים על רצינות בכוונות. על נטילת אחריות. על בגרות. נכון, זה לא קל. זה מלחיץ. אבל תזכרו שהחיים שלכם יראו בדיוק כמו שתשקיעו בהם. ובאמת – החיים שלכם שווים יותר מהכל. יותר מכולם. כי אין שום דבר שהוא מובן מאליו. הדרך הקלה היא להרים ידיים. לוותר. לפרק את החבילה. הדרך הקשה היא זו שמצריכה השקעה. יצירתיות. רצון. פתיחות. כנות. ויתורים.

אם אין אהבה – צאו לחפש אותה. חבל לוותר . היו אמיצים, נתקו את הביחד והשתחררו.

במילים אחרות : פרגנו לעצמכם, כי מגיע לכם שיהיה לכם טוב. צאו ממצבי תקיעות ,פתחו זוגיות אמיתית ,פנו מקום לעצמכם והיו קשובים לרחשי ליבכם. הם לעולם נכונים !

תודה לכם על ההקשבה, ניפגש בקרוב ,אורלי פורמן ,מתקשרת .