התמודדות עם אנרגיה שלילית וקללות

אני חייבת לשתף אתכם בשיחה אקראית ששמעתי בתחנת הדלק בזמן שתדלקתי. ברכב הסמוך אלי ישבו זוג עם שני ילדים. הילדים נראו לי כבני 10, 13. אפשר היה בקלות להתרשם מאווירה של מתח באוטו. ידיים מתנופפות באוויר, תנועות גוף מאיימות. הגבר ליד ההגה, לידו אישתו ושני ילדים רעשנים-קופצנים- עצבנים מאחורנית. כמובן שאני לא יודעת על מה כל המהומה. היא צעקה, הוא צעק, הם צעקו. בלאגן. החלונות ברכב היו סגורים. מצבור של פליטה מאסיבית של אנרגיה שלילית. אמאל'ה. מפחיד. באיזהו שלב האמא פתחה את החלון. "כבר נשבר לי מכולכם". האבא שאג איזו קללה עסיסית ואחר-כך צעק לילדים שהם חייבים לעשות מה שאמא שלהם אומרת להם כי "מה שהיא אומרת לכם זהקדוש. אתם תקלטו את זה כבר. מה שאני אומר קדוש וחסר לכם שתשברו לי את המילה. אני אשבור לכם את החיים". זאת אומרת שכרגע כל הבלאגן נובע מפאת חילול הקודש ??? דברי האבא קדושים, דברי האמא קדושים, מחר שהילדים יהיו בעלי משפחות משל עצמם...גם דבריהם יהיו בחזקת מילות קדושה ? מה הולך כאן בכלל ? למזלי האמא יצאה מהאוטו לקנות שתייה. אני החניתי את הרכב בצד ונכנסתי אחריה. חייכתי אליה ואמרתי לה בעדינות רבה שממש לא פשוט ככה לחיות עם כל העצבים. הבריאות נהרסת. חבל. אתם יודעים מה היא ענתה לי ? "ככה זה הילדים של היום הם ילדים מרגיזים. בעלי עצבני, גם לי לא חסר, אז אנחנו בית עצבני אבל לפחות אנחנו משפחה." נתתי לה כרטיס ביקור והצגתי את עצמי. אמרתי לה שאם קצת ישקיעו במשפחה הזו וילמדו להציב גבולות, אשר יחולו על כל הצדדים, אם ילמדו להנחיל ערכים באמת ולא להפוך את ההורים לקדושים, או את מוצא פיהם לקדוש, יש סיכוי שיהיו במשפחה גם רגעי נחת ולא רק מלחמות ואיומים ועצבים ועייפות. אולי גם יהנו מהילדים. תכל'ס הם ההורים של שני הילדים האלה, לא ההורים של 'כל הילדים של היום', נכון ?! "האמת שאני לא יודעת 'לספור עד עשר' ואני מה זה צריכה עזרה. גם בעלי, הוא בחור טוב, אבל הילדים משגעים אותו עם הדרישות שלהם. זה ילדים שכל הזמן רוצים עוד ועוד. אין להם גבולות, אבל תאמיני לי יש להם חוצפה." בדרך חזרה לאוטו אמרתי לה לחשוב על כך שאם היא רוצה ילדים שמכבדים את ההורים, ילדים שמכבדים גבולות, היא מוכרחה לזכור שההורים הם מודל לחיקוי. אולי ה-מודל בהא הידיעה. נפרדנו בחיוך, בנועם, ואתם יודעים מה – גם בתקווה הדדית. אני מצידי מקווה שהיא תיעזר באיש מקצוע כדי להשביח את המערכת הביתית שלה. היא מצידה קיבלה איזה הבזק שיעורון קטנטן על-כך שדברים יכולים להשתנות.

אז למה היה לי חשוב לספר לכם ? קודם כל בהיותנו מצויים כעת באווירה שונה. ראשיתה של שנה חדשה, עיצומם של ימי קודש, ימים של חשבון נפש, ימי חג. אולי ננצל אותם למיון ? לסלקציה ? לבחירות מחודשות ? נאוורר את החיים . נעשה לנו סדר בבלאגנים הפרטיים שלנו. הרי לכל אחד מאיתנו שגרת יומו. לפעמים אנחנו כל-כך רגילים לשיגרה, עד שאנחנו שוכחים לפנות מקום למשהו חדש. והרי נורא כייף להתחדש. בבגדים, או בתסרוקת אבל לא רק... בואו ננסה להתחדש גם בדרך ניהול הדברים בבית ? בדרך ההתייחסות אליהם ? ביחסים אל בני הזוג ? בתגובות ? בדיאלוגים עם הילדים ? אולי נגוון ? נהיה יצירתיים ? אולי 'נזיז את הגבינה שלנו' ? נחפש דרכים אחרות להחיל עניינים שחשובים לנו ? אין אקסיומות ולא כדאי לחנך בדרך של 'כזה ראה וקדש', כי 'אני ההורה/האמא/האבא.' זוכרים את כתבותיי הקודמות, על זרימה, ועל קלילות, ועל הצורך בגבולות, ועל כבוד הדדי, ועל ערכים של ביחד ומשפחה ? כמובן שבכתבי הקודש הדברים דברי קודש הם. מוחלטים. במוצא פיו של ריבונו של עולם מלאה הארץ קדושה והוד ויראה. אבל הוא אחד ורק דבריו הם קודש. אנחנו, ברואיו, שלא נחטא בחטא הגדלות ונשכח מי אנחנו, מה הם דברינו.(אפילו דברי רבנים וחכמים מתקבלים בהכנעה ובכבוד והערצה, אבל מילותיהם אינן מילות קודש, והמרת פיהם אינה חילולו.) אז בבקשה, נזכור שכולנו שווים, כולנו כולנו כולנו רוצים שיהיה לנו טוב. ובהחלט כן – כולנו אחראים על החיים שאנחנו מייצרים לעצמנו, על מה שקורה לנו, על איך שאנחנו נראים, על מה שאנחנו עושים.

 אז בואו ניטול יוזמה, ולא ניבהל מעוצמת התפקיד ומגודל האחריות, ונפעל ביחד ולבד להפיק חיים יותר נעימים, יותר קלים, יותר טובים. בלי קדוש ,קדושים ,קללה ,אנרגיה שלילית ,

חג שמח ומלא אור, שנה טובה ומבורכת.